מגיפה חברתית

"אני חושבת שיש לי קורונה."

אסתי, אחות תורנית במוקד האחיות של קופת החולים לקחה נשימה ארוכה, גייסה את כל כוחותיה והשיבה: "מדוע את חושבת שיש לך קורונה, דניאלה?" "כי כואב לי נורא הגרון. אף פעם לא כואב לי הגרון. אני מרגישה כאילו תקוע לי בגרון גור של קיפוד." "את חשה קשיי נשימה? יש לך חום? את משתעלת?" "לא, לא ולא, אבל ממש כואב הגרון."

דניאלה קיבלה הנחיה להשתדל לא לצאת מהבית, לשתות תה עם דבש ולמדוד חום לעתים קרובות. "שיט, זה מה שחסר לי עכשיו" חשבה לעצמה ומייד שלחה הודעת ווטסאפ בקבוצת "משפחתנו השפויה":

במהלך השעות שחלפו, גור הקיפודים הלך וגדל והצטרף אליו כאב ראש רציני. אחרי חיפוש קדחתני (סוג החיפוש הרלוונטי היחיד) בכל מגירות הבלגן בבית, נמצא מד חום נטוש שהסתתר מאחורי טוש נטוש. כעבור פחות מדקה, מד החום צפצף בגאווה ועל צגו התנוססו המספרים 38.2.

בדיוק באותה דקה, בצד השני של המדינה, מד החום שהוצמד לרקתו של ספי, בכניסה לחנות הנוחות השכונתית בשכונתו צפצף, האדים והדהים את השומר בכניסה. "אדוני, יש לך 38.6 מעלות קורונה. אתה לפה לא יכול להיכנס." ספי ברח משם כשהוא מרכין את ראשו בתקווה שלא נקלט במצלמות האבטחה ושמשטרת הקורונה לא בעקבותיו. בדרך שלח לבועז, חבר שלו מהעבודה, את ההודעה הבאה:

לא עברה דקה והטלפון של ספי התחיל לצלצל. זה היה בועז: "ספי אתה צוחק עליי? כרגע הודעתי למשפחה שלי שאני לא אגיע לחג כי אני חולה. גם לי יש חום וכאבים בגרון. זה לא נורמלי. הדבקת אותי דרך הזום, יא מניאק."

בחלוף מספר דקות צצה ההודעה הבאה בטלפונים של ספי ובועז וב-75 טלפונים נוספים ברחבי הארץ: 

ההודעה הייתה מדניאלה ושודרה בקבוצת הווטסאפ "ינעל הבוקלס", בה חברים כל 78 עובדי חברת ההיי-טק "Bookless" העוסקת בתחום הספריות הווירטואליות.

במהלך 48 השעות הבאות, קבוצת הווטסאפ "ינעל הבוקלס" הייתה כמרקחה, עם עוד ועוד הודעות על עובדים שנפלו קורבן לסימני מחלה נשימתית, בעיקר כאבי גרון, קשיי בליעה, עייפות, כאבי ראש וחום. חלקם התלוננו גם על שלשול והקאות. בסך הכל, 29 עובדות ועובדים.

מנכ"לית החברה, אסנת, הייתה המומה. לא צריך להיות פרופ' רפי גמזו כדי להבין, שאין זה צרוף מקרים שכמעט מחצית העובדים שלה חלו בקורונה בו זמנית. בדיוק כדי למנוע את המצב המטורף הזה, היא החליטה לסגור את משרדי החברה כבר בפסח ולהעביר את כל העובדים לעבודה מהבית. זו הייתה אחת ההחלטות הקשות שקיבלה בחייה, והיא קיבלה בחייה החלטה אחת או שתיים. אסנת עבדה מאד קשה כדי להפוך את החברה שהקימה במו ידיה למקום עבודה משפחתי ותוסס. הרבה מהעובדים הפכו להיות חברים טובים, והרבה עובדים גויסו כשחבר הביא חבר. סגירת המשרדים ומעבר לריחוק חברתי סתמה, עד להודעה חדשה, את הגולל על הטיולים המשותפים, המסיבות ומפגשי המשפחות. כשראש הממשלה הכריז שהוא ניצח את הנגיף, הופעל עליה לחץ מתון להחזיר גם את בוקלס לשגרה, אולם, הייתה לה הרגשה שמוקדם להספיד את הנגיף. על אף הקושי שבדבר, היא התעקשה להמתין כמה שבועות. ואכן הסתבר, שהכרזת הניצחון הייתה פליטה מוקדמת ושלצערה, הנגיף לא מתכוון ללכת הביתה בזמן הקרוב.

ניתוח קר ואנליטי של אירועי השעה הוביל את אסנת למסקנה, שיש רק שלוש אפשרויות שיכולות להסביר את ההתפרצות המסתורית בחברה שלה: או שהעובדים מתחזים, או שהנגיף עובר בזום, או שהעובדים נפגשו בניגוד להנחיות שלה ומאחורי גבה.

אפילו על מדפי הספריות המדומות שחברת בוקלס מחוללת, לא נמצא ספר בו מסופר סיפור עם תפנית כל כך מפתיעה ודרמטית בעלילה, כמו זו שעומדת להתברר בתעלומה עלומה זו.

למעט עובדת אחת, בדיקות הקורונה של כל עובדי החברה יצאו שליליות! עוד לפני שאסנת הספיקה לשלול שתיים מתוך שלוש האפשרויות ולהכריז על עובדיה כמתחזים, רופא אפידמיולוג של משרד הבריאות, ד"ר מוראד בשארה, שהופקד על המקרה הודיע לה, שאמנם אין להם קורונה, אבל הם באמת חולים. הם סובלים כולם, כולל העובדת שיצאה חיובית לקורונה ממחלה בשם "שָׁנִית".

"אמור שנית" אמרה המנכ"לית המופתעת לרופא. "אמרתי שנית" המשיך הדוקטור: "שנית... סקרלטינה... סטרפטוקוקוס בגרון." "אני יודעת מה זה שנית! זו לא מחלה של ילדים בגן? אני לא במצב רוח לבדיחות, ווית' אול דו ריספקט". "זו לא בדיחה גב' אסנת. זה אמנם קצת משעשע, אבל רציני. מסתבר, שלחלק מהעובדים הייתה גם פריחה. זאת ועוד, דלקת הגרון שלהם חריפה מאד ומלווה בקשרי לימפה מוגדלים. לכן, בנוסף לבדיקות קורונה, נלקחו מרוב החולים גם דגימת גרון לחיידקי סטרפטוקוקוס וכולם היו חיוביים. לא רק זה, הרצנו בדיקת רצף DNA של החיידקים וגילינו שכולם נדבקו מאותו אדם. יש לך מושג מי זה יכול להיות?"

ישיבת הזום של הנהלת בוקלס באותו ערב הייתה מאד טעונה. על המסך היו ריבועים עם פרצופיהן המאדימים, אדומי העיניים וזבי החוטם של תמי, מנהלת משאבי האנוש ואדריאנה, מנהלת השיווק ופרצופיהם הבריאים, אך מודאגים, של מנהל התפעול, אלכס ומנהלת הטכנולוגיה, מרגו.

אסנת פתחה את הדיון: "ערב טוב. נכון לעכשיו יש לנו 29 חולים כולל שתיכן. לצערי, כולם הולכים להחלים תוך כמה ימים והפדיחה הזאת תהיה מאחורינו. הדבר היחיד שמסכן את חיי החולים הוא, שכאשר אני אגלה איך הם נדבקו אני אהרוג אותם במו ידיי. אנחנו יודעים בוודאות שכל חולי הסטרפ נדבקו מאותו אדם ואני רוצה לדעת מי ואיך."

"אוסי, בתור אחת הנדבקות, אני נשבעת ובטוחה במיליון אחוז שהעובדים לא נפגשו ורובם לא יצאו מהבית." ענתה תמי בגרון ניחר. היא הוסיפה: "שוחחתי עם מוראד ממשרד הבריאות. שנית במבוגרים מתחילה להופיע יום עד שלושה ימים מהחשיפה. אנחנו מיפינו את מועד הופעת כאב הגרון הראשון אצל כולם ונראה שכולם נדבקו סביב אותה יממה, בין רביעי לחמישי בשבוע שעבר. חמישה עשר מהחולים שלחו לי מיוזמתם את דו"ח המיקום של הטלפון שלהם מגוגל ואני אשמח להראות לך גם את שלי. אלא אם השארנו את הטלפונים בבית ויצאנו למפגש סודי, אף אחד לא התרחק מביתו ואם כן, הם לא היו באותו מקום."

באותה שניה צלצל הטלפון של תמי ולפני שהספיקו להתעצבן עליה שלא השתיקה אותו היא אמרה: "זה מוראד, אני עונה לו... ערב טוב דוקטור, אנחנו בדיוק בישיבת הנהלה בזום, אני שמה אותך על רמקול. שומעים אותך המנכ"לית אסנת ויתר חברי ההנהלה". "ערב טוב לכולם. רציתי לשאול את תמי שאלה, אבל אם כבר התפרצתי לישיבה שלכם תרשו לי לשאול את כולם. עברתי על מיקומם של החולים בשבוע שעבר ואני משוכנע שהם לא היו באותו מקום. אני גם משוכנע שאותו אדם הדביק את כולם. האם יכול להיות שמישהו עבר בין בתי העובדים לקראת סוף השבוע שעבר?"

פתאום אלכס צעק: "השליח!! זה בטח השליח!!" "שו שליח? איזה שליח?" שאל הרופא. אלכס הסביר: "ביום רביעי בבוקר הגיע שליח לבית של כל העובדים עם חבילת שי לחג. זה היה מדהים! אסנת ותמי תזמנו את זה שכולם יקבלו את ההפתעה בערך באותו זמן. הוא עבר בין כל הבתים!" "תירגע, שרלוק," אמרה אסנת. "זו אותה חברת שליחויות, אבל לא אותו שליח. מה חשבת, אליהו הנביא עף בשמי הארץ? כדי לתזמן את המשלוח הם חילקו לאזורים ושלחו מלא שליחים." אחרי רגע של שתיקה מביכה: "זאת מרגו, מנהלת הטכנולוגיה. שלום דוקטור. אולי כל השליחים נדבקו במשרדי החברה שלהם או משהו כזה והם הפיצו את המחלה לכולנו?" "זה רעיון מעניין, מרגול, אבל קשה לי להאמין. מאז שגילינו את החיידק שלכם, הודענו לכל המעבדות בארץ לבצע ריצוף גנטי של כל גילויי הסטרפ' ואין עוד התאמות. אם הייתה התפרצות בחברת שליחויות היינו רואים עוד מקרים." "אני מרגו, לא מרגול. אז מה לעזאזל קורה כאן?!" "ומה אם.." תהתה אדריאנה, "זה לא מישהו הדביק אותנו אלא משהו? יכול להיות שהיה משהו בחבילת השי שהעביר לכולם את החיידק?" אסנת מיהרה להשיב: "לא הגזמת, אדריאנה. אולי הרעלתי את העובדים בכוונה עם חיידקים טורפים בפחזניות". "אוסי, ווית' אול דו ריספקט טו יו, הציניות שלך לא במקום. כולם מנסים לעזור כאן." "בואו נשמור על קור רוח" הציע ד"ר בשארה. "את אדריאנה אני לא מכיר. עם מי יש לי הכבוד?" "אדריאנה היא מנהלת השיווק שלנו, יד ימיני" ענתה אסנת. "נעים מאד גב' אדריאנה. הרעיון שלך לא כל כך מוגזם. מה היה בחבילת השי?" תמי ענתה: "בקבוק יין, צנצנת דבש וחבילת פחזניות שגרשון, בעלה של אוסי, הכין". "חברים" הפציר האפידמיולוג מוראד: "היו מקרים נדירים בעולם ואפילו בארץ, של הפצת שנית באמצעות מזון מזוהם. אני מבקש לנסות למצוא חבילת שי שלא נפתחה ואם אין, אז מה שיש, ולשלוח אליי לתל השומר בהקדם האפשרי. אני בדרך למעבדה. תמי, אני מעביר לך את הכתובת בווטסאפ."

סוף דבר: בבדיקה רפואית שעבר גרשון, בעלה של אסנת, נמצא שיש לו באגודל יד ימין פצע מזוהם. מהפצע הצליחו לבודד סטרפטוקוקוס מקבוצה A (GAS) הידוע גם ב-Streptococcus pyogenes, עם התאמה גנטית לחיידק שגרם להתפרצות בקרב עובדי החברה של אשתו. גם בדוגמה של הפחזניות במילוי קרם תפוחים של גרשון, נמצא אותו חיידק. כל עובדי בוקלס יודעים שגרשון, מורה להיסטוריה ביום וקונדיטור חובב בלילה, הוא אלוף בקינוחים ובכל אירועי החברה הם נהנים ממטעמיו. לכן, אסנת חשבה שזה יהיה רעיון יפה לפנק אותם עם פחזניות גרשון בחבילת השי המפתיעה לחג.

הערות המחבר:

הסיפור, על כל פרטיו ודמויותיו הוא פרי דמיונו של המחבר.

יחד עם זאת, התפרצויות של דלקות גרון מחיידקי GAS שמקורן באכילת מזון נגוע מתרחשות מעת לעת. המקור הוא בדרך כלל עובד מזון שסובל מפצע מזוהם ביד או מדלקת גרון או מעובד ללא סימנים כלל הנושא את החיידק במערכת הנשימה.

פצע מזוהם ביד בדרך כלל יגרום להרעלת מזון סטפילוקוקית, אך, כאמור, היו גם מקרים של העברת סטרפטוקוקים.

המקור הגרוני הוא הסיבה לכך, שבכל תקני בטיחות המזון המקובלים בעולם, מציינים כאב גרון עם חום כסיבה למנוע מעובד מגע עם מזון עד לבירור רפואי.

ראוי לציין, שהפוטנציאל להעברת קורונה באמצעות מזון הוא נמוך, אך לא נשלל לחלוטין. למידע מורחב על השפעת הקורונה על ענף המזון וההסעדה, מומלץ לגלוש לעמוד הקורונה שלנו. 

להלן קישור למספר אירועי סטרפטוקוקוס שמקורם במזון: