פסח בקסם האלון – סדר שלא ישכח לעולם

היה זה הרעיון של סבא פרמינגר לשכור את כל מתחם קסם האלון למהלך חג הפסח. המקום סיפק חדרי אירוח לכל השושלת: סבתא רעיה וסבא ארתור ומשפחות שלושת ילדיהם: נאווה, מירב ואסי. החדרים היו מרווחים, מטופחים ונקיים, עם מטבח מאובזר. במתחם היה חדר אוכל מרכזי ומטבח ציבורי עם אמצעי בישול וקירור. בגינה המקסימה היו זולות קטנות, ערסלים, פינות מנגל וטרמפולינה לילדים. המקום מוקף מכל עבר בירק ובאפשרויות טיול מגוונות. בקיצור, מקום מושלם לבילוי משפחתי מגבש!

את מטעמי ליל הסדר החגיגיים כל משפחה הביאה מהבית, הזדמנות מסורתית להתפאר ביכולות הקולינריות של כל אחת ואחד... סוג של תחרות מסטר שף משפחתית.

אט אט התכנסו כולם סביב השולחן הערוך, בסך הכל עשרים ואחד גברים, נשים וטף, מקולחים, מתרגשים ובעיקר רעבים, לשמוע, כמו בכל שנה, את הסיפור המופלא של יציאה משעבוד לגאולה, ולשאול את עצמם, כמו בכל שנה, מה נשתנה, ואם הסיפור כל כך חשוב למה רובו מסופר בארמית?

לא חלפו שש שעות מהשקת הכוס הראשונה וכל העשרים ואחד ישנים שנת ישרים, ראשיהם מלאים בחלומות על עמים נודדים, מכות מופלאות, וחתולים זוללי גדיים... כרסיהם מלאים בסלט ביצים משובח, מיני חרוסת, תערובת חסות, מרק עוף עם כופתאות אווריריות, גפילטע פיש, צלי בקר עשיר, שוקי עוף פיקנטיים, אורז חגיגי עם זעפרן וצנוברים, תפוחי אדמה בסגנון פום אנה, מיני טופינים והמון יין... האפיקומן מזמן הוטמן ונמצא, התשורות חולקו, שולחן החג כבר פונה, כל השאריות גם כן הושכבו לישון מעורסלות היטב בקופסאות פלסטיק במקרר... ממתינות להמשך השבוע בו הן תאכלנה בהדרגה.

בגופיהם הישנים של בני המשפחה פלישת החיידקים החרישית הייתה כבר בעיצומה.

בוקר עלה על קסם האלון ובני משפחת פרמינגר, כיאה למי שחש כאילו הם יצאו אתמול ממצרים, החלו לטפטף אל חדר האוכל להתארגן לארוחת בוקר בלתי מחייבת, שכללה בעיקרון את כל מה שניתן לאכול, אבל על מצה. "איפה גיסתי היקרה?" נאווה שאלה את אחיה אסי, כשזו לא הופיעה לשולחן עם יתר בני המשפחה. "עוד לא עבר יום וכבר נשברה מהמשפחתולוגיה?" "אחותי היקרה, לגיסתך היקרה יש שם ולא, עוד לא הצלחתן לשבור אותה. ורד מרגישה לא כל כך טוב ואני מקווה שהיא תצטרף יותר מאוחר". "מה יש לה?" הפצירה בציניות מירב. "יותר מדי יין?" "תסתמו שתיכן ותעזבו את אסף בשקט" הוסיפה סבתא רעיה. "מה היא מרגישה, חומד? אתה רוצה שאגש אליה?" "לא נראה לי, אימא. יש לה פשוט בלאגן בבטן." את תוספת המידע הנדרש העניקה בתן יעלי בת ה-5: "לאימא יש שלשול מה זה מסריח!"

כשבמהלך היום הצטרפו עוד שישה משלשלים היה ברור שאחד ממאכלי החג טמן בחובו הפתעה לא נעימה. כל השבעה סבלו מכאבי בטן עזים ומשלשול חזק. רומי ויונתן, הילדים של נאווה, לא רק שלשלו אלא גם פיתחו חום והקיאו.

בערב, המשפחה התכנסה לישיבת חרום. "חייבים ללכת לבית חולים... זה לא צחוק... מדובר בהרעלה המונית" התעקשה מירב. בעלה יוסי סבר שאין סיבה לפניקה, שזה קורה כל הזמן ושאף אחד לא מת משלשול. כל אחד אמר את דעתו ובסוף הוחלט שהמשלשלים ישתו המון והמשפחה תמתין להתפתחויות נוספות. אחרי שהתקבלה ההחלטה המשפחה התפנתה לנסות לברר איזה מאכל ממאכלי שולחן הסדר אשם. "זה בטוח משוקי העוף של נאווה.... ידוע שעוף יכול לעשות מחלות... חוץ מזה אני לא אכלתי מזה ואני מרגישה מעולה". "מה את אומרת אחותי מירב?!" השיבה בעצבים נאווה. "אני אכלתי הרבה מאד שוקי עוף ואני גם מרגישה מצוין! את יודעת למה? כי אני לא נגעתי בצלי המגעיל שלך, להבדיל מכל מי שניסית כאן להרוג ונמצא עכשיו בשירותים!" תוך שניות הישיבה המשפחתית יצאה משליטה כשגידופים והאשמות עפים מכל עבר... פתאום נשמעה צעקה "שקט!!!!!". היה זה אמנון, החבר של מאיה, בתן הבכורה של יוסי ומירב. "אני אמנם לא רופא, אבל אני כן מהנדס מזון ואני חושב שכל הריב הזה מיותר. הכנתי טבלת אקסל ורשמתי את כל פריטי המזון שהוגשו בארוחת הסדר על גבי שורות. בעמודות כתבתי את השמות של כולם. אני רוצה לרשום בצורה מסודרת מה כל אחד אכל ואיך הוא מרגיש. כשאסיים יכול להיות שנדע מה המזון הבעייתי. בינתיים אני מציע שאף אחד לא יאכל מהשאריות שבמקרר, אבל שאף אחד גם לא יזרוק כלום כי אם המצב יחמיר ירצו לבדוק את המנות."

"פששש..." אמר עם חיוך סבא ארתור... "שנים חיכיתי שיהיה במשפחה הזו מישהו עם שכל. כל הכבוד מאיהלה' שמצאת את הילד הזה. מעכשיו אף אחד לא צועק על אף אחד וכולם עושים מה שהדוקטור אומר". "אני לא דוקטור, מר פרמינגר". "אני לא מר פרמינגר, אני ארתור, ומבחינתי אתה דוקטור. קדימה דוקטור, תתחיל לרשום מה אכלתי".

תוך זמן קצר החשוד העיקרי, לשמחתה לאיד של נאווה, היה צלי הבקר של מירב. מי שלא אכל ממנו לא חלה וכל מי שחלה אכל ממנו.

אחרי יום קשה של שלשולים וויכוחים, כשמירב מרגישה אשמה ומושפלת, המשפחה שכבה לישון. בבוקר כולם כבר הרגישו יותר טוב ובאו לארוחת הבוקר. אמנון, המכונה מעתה "הדוקטור", סיפר למשפחה שהוא סבור שמה שתקף את המשפחה בליל הסדר היה החיידק קלוסטרידיום פרפרינג'נס. "מירב, מתי הכנת את הצלי?" הוא שאל. "ביום של הסדר" היא ענתה בקול מתגונן. "באיזו שעה הוא היה מוכן?" "מה זה משנה?! בסביבות 11:00 נראה לי". "באיזו טמפרטורה הוא היה משעה 11:00 עד לארוחת הסדר?" "מאיפה אני יודעת? יצאנו לצימרים בערך ב-14:00 ולא יכולתי להכניס אותו למקרר לפני זה כי הוא עוד היה חם. כשהגענו לכאן ב-16:00 שמתי אותו במקרר ולפני ההגשה חיממתי אותו במיקרוגל. אני עצורה אדוני החוקר?". "מירב אני מזהיר אותך" סינן ארתור לבתו החצופה. "סליחה אבא" ענתה מירב בקול ילדותי וגלגול עיניים. אמנון הסביר שהחיידק הזה נמצא בסביבה וגם בבשר גולמי. כשמבשלים את הבשר החיידק מת. "נו, אני לא מטומטמת, הצלי היה מבושל היטב, אז איך?". "זהו" המשיך הדוקטור "שהחיידק לא ממש מת. לסוג הזה של החיידקים יש צורת חיים מוגנת המכונה נבג או ספורה. הנבג עמיד בחום ולא נהרס בבישול. ברגע שהטמפרטורה חוזרת להיות נוחה לחיידק הנבג נובט ויוצאים חיידקים חדשים שיכולים לגרום למחלה! בגלל זה חשוב לשמור תבשילים או על האש או במקרר. כל עוד הטמפרטורה נמוכה מחמש מעלות או גבוהה מ-65 החיידק לא יכול להתרבות. כשסיימת להכין את הצלי בשעה 11:00 הוא היה בטיחותי לגמרי. אבל תוך חצי שעה, כשהצלי טיפה התקרר, ועד ל-17:00 כשעה אחרי שהכנסת אותו למקרר, הוא שהה בתחום הסכנה וחיידקי הקלוסטרידיה התרבו במשך יותר מחמש שעות!" "אבל מה הייתי אמורה לעשות? ידוע שאסור להכניס תבשיל חם למקרר! זה הורס את המקרר." "אל תרגישי רע, מירב" אמר אמנון. "זו טעות מאד נפוצה. הרבה אנשים חושבים שאסור להכניס תבשיל חם למקרר, אבל האמת היא בדיוק ההיפך. אם לא מתכוונים לאכול מזון חם באופן מיידי חשוב לקרר אותו כמה שיותר מהר. בעבר המקררים פעלו על קרח ותבשיל חם היה ממיס את הקרח. לא ניתן היה לקרר את המקרר עד לביקור הבא של העגלון מוכר הקרח. היום, מקררים מודרניים יכולים לקלוט מזון חם. כדי להאיץ את תהליך הקירור כדאי לחלק את התבשיל לכמה מנות."

לאורך כל השיחה הזו לא ניתן היה למחוק את החיוך מהפנים של נאווה. לפתע, נאווה קמה ורצה לכיוון הצימר. דימה, בעלה, רץ אחריה. אחרי רבע שעה הוא חזר והודיע עם פנים מודאגות שגם אשתו חטפה את ההרעלה. "נו דוקטור?" אמרה מירב בקול מקנטר "מה אתה אומר על זה? היא לא נגעה בצלי המורעל שלי." כולם הסתכלו על אמנון. אז דימה שאל: "אולי היא נדבקה מהאחרים?" "לפי מיטב זכרוני זה לא מדבק מאחד לשני אבל אמרתי לכם, אני לא באמת דוקטור!"

במהלך חול המועד, בזה אחר זה, 12 בני משפחה נוספים חטפו הרעלת קיבה כולל אמנון המפודח, ותאוריית הקלוסטרידיום והצלי נראתה כמו בדיחה עלובה. המשלשלים המאוחרים היו הרבה יותר חולים, עם שלשול בלתי נשלט, לעתים עם דם. הם סבלו מחום גבוה. כולם אושפזו בבית החולים וכל שאריות המזון נלקחו לבדיקה.

התחקיר האפידימיולוגי שעשו לבני המשפחה העלה ממצא מעניין: גל המשלשלים השני אכל מסלט הביצים של נאווה ואלה שלא חלו בחול המועד לא אכלו ממנו. בסלט הביצים ובצואה של המאושפזים גילו את החיידק קמפילובקטר ג'ג'וני.

להבדיל ממירב, נאווה מצאה את עצמה נחקרת על ידי רופאה אמיתית בנוגע להרגלי התברואה במטבח שלה. ד"ר חן שביט, מהמחלקה למחלות זיהומיות בבית חולים רמב"מ, הסבירה לה שקמפילובקטר בדרך כלל מגיע מעוף. "אבל אני תמיד מקפידה לקנות רק עוף טרי ולשטוף היטב את העוף לפני שאני מכינה אותו" הסבירה נאווה לרופאה. "עכשיו אני מתחילה להבין" אמרה ד"ר שביט ושאלה: "את זוכרת מתי ואיפה הכנת את סלט הביצים?" "אני זוכרת... הכנתי את הביצים הקשות וקילפתי אותן. הנחתי אותן להתקרר על השיש, שטפתי את השוקיים, סידרתי אותם בתבנית, תיבלתי אותם והכנסתי אותם לתנור. שטפתי טוב טוב את הידיים במים וסבון. בינתיים הביצים הספיקו קצת להתקרר, אז הכנתי את סלט הביצים.". "איפה בדיוק המתינו הביצים הקשות בזמן ששטפת את העוף?" שאלה הרופאה. "רחוק מאד. לפחות חצי מטר מהכיור". ד"ר שביט הסבירה למירב שבזמן שטיפת העוף טיפות קטנטנות מזוהמות של מים עפות לכל עבר ויכולות לזהם ברדיוס של עד שלושה מטר. סביר להניח שחיידקי קמפילובקטר זיהמו את הביצים הקשות וכך זוהם הסלט. במהלך הנסיעה וההגשה החיידקים המשיכו להתרבות והגיעו למספרים מסוכנים. היא הסבירה שאם נאווה לא הייתה שוטפת את העוף, סביר להניח שההרעלה הייתה נמנעת. "שטיפת עוף זו טעות נפוצה מאד ואסור לעשות זאת. זה לא באמת מנקה וזה סתם מפזר טיפות מזוהמות לכל עבר".

התחנה הבאה בסבב הביקורים של ד"ר שביט הייתה סמוך למיטתו של אמנון, החבר הנבוך של מאיה. "שלום דוקטור" אמרה הרופאה החייכנית. "אני רואה שאתה מרגיש קצת יותר טוב". "מצחיק מאד" הוא השיב. "האינפוזיה לא עוזרת לאגו המיובש שלי." "זה נכון, אבל יש לי תרופה שתרפא את האגו שלך תיכף ומיד. תוצאות המעבדה! מסתבר שצדקת וכי הצלי היה מפוצץ בחיידקי קלוסטרידיום פרפרינג'נס. האבחנה שלך הייתה מדויקת. נראה שהאחיות לבית פרמינגר חילקו ביניהן את העבודה. המשפחה סבלה מזיהום מורכב משני מקורות בו זמנית. אמנם תסמיני שתי המחלות דומים, אך התזמון לא. הרעלת הקלוסטרידיום מתחילה תוך שעות ומסתיימת תוך יממה, ולעומת זאת הקמפילובקטריוזיס מתחילה אחרי יממה ונמשכת עד שבוע!"

החג חלף וכל אחד מבני השבט היה בחזרה בביתו, בריא ושלם עם סיפור פסח שכל צאצא של הפרמינגרים ישמע כל שנה כאילו הוא שלשל בקסם האלון.

בני המשפחה קיבלו שיעור מאלף בבטיחות מזון ושיעור לא פחות חשוב על מערכות יחסים וסובלנות במשפחה.

במנגל המשפחתי של יום העצמאות בבית של סבא סבתא, מירב ונאווה השלימו בחיבוקים ונשיקות ומאיה ואמנון הודיעו שהם החליטו להתחתן, לא לפני שאמנון עשה סיבוב קטן במטבח!

החיידקים עדיין מתחלקים, זוממים וממתינים בסבלנות לטעות הבאה.  

חג פסח שמח וכשר!

הערות המחבר:

הסיפור הוא פרי דמיונו של המחבר וכל קשר לדמויות או מקומות אמיתיים הוא מקרי בהחלט. יחד עם זאת, הסיפור מבוסס על מקרים שהתרחשו בפועל בנסיבות זהות לאלה המתוארות בסיפור.

בגלל שהרעלת מזון קלוסטרידיאלית אינה מאד מסוכנת, היא אינה מחייבת דיווח בישראל. יחד עם זאת התחלואה ממנה מאד נפוצה. מקורות מעריכים שכ 15% מתחלואת המעיים בישראל נגרמת מחיידקי קלוסטרידיום פרפרינג'נס. על החיידק באתר משרד הבריאות

מחלת הקמפילובקטריוזיס היא מחלה יותר קשה וממושכת והיא מחייבת דיווח למשרד הבריאות. מספר המקרים המדווחים בשנה בישראל הוא בין 5000 ל-6000. זאת אחת הרמות הגבוהות בעולם המפותח. על החיידק באתר משרד הבריאות

שתי הטעויות שעשו האחיות בסיפור הן נפוצות מאד וגורמות להרבה מאד מקרי תחלואה.  מסעות פרסום רבים של שלטונות בריאות בעולם מוקדשים לחינוך להתנהגות תברואית במטבח הביתי.