תכלה שנה וקללותיה... סיפור לראש השנה
.jpg)
"למה לא למדתי להיות קונדיטור, כמו שתמיד רציתי?" שאל את עצמו בפעם האלף ד"ר מירו אשכנזי, כשהוא סוקר את ההמולה בחדר המיון שלו.
היה זה ליל הנר השמיני של חנוכה וכמו שהחורף הירושלמי השתולל בחוץ, כך הטרוף הירושלמי השתולל בפנים. חדר המיון של הדסה עין כרם היה מלא בקורבנות תאונות, ילדים צורחים, אנשים מדממים... בקיצור, המצב הרגיל.
המטופל הבא היה אמור להיות עוד מקרה של "הרעלת סופגניות", כלומר, כאבי בטן על רקע הפרעות עיכול. הרופא המנוסה לא תיאר לעצמו שהוא עומד בפני מקרה של הרעלה שלא היה מבייש מותחן של אגתה קריסטי.
"מה מביא אותך אלינו הערב מר.... בן דוד?" שאל אשכנזי תוך שהוא מציץ בגיליון הרפואי. החולה,
ד"ר אשכנזי הנחה את הצוות לאשפז את החולה במחלקה הפנימית והתפנה לשוחח עם אשתו של רפי, מיכל, שהתלוותה אליו. שלא בנוכחות בעלה, מיכל סיפרה לרופא שהיא משוכנעת שיש משהו מאד לא בסדר עם רפי וכי בנוסף לכל הוא נורא עצבני, צועק על כולם, שוכח דברים... "דוקטור, אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות. זה רק מחמיר. אני לא יודעת מה יהיה. בראש השנה אמרנו תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. נראה כי מאז החג התברכנו רק בקללות."
מירו הרגיע את מיכל ושלח אותה לארח לרפי חברה במחלקה. הוא הודיע לה שהוא רוצה לעשות כמה בדיקות דם ואז יחליטו כיצד להתקדם.
תוצאת בדיקת הדם הייתה מפתיעה: ל
ד"ר אשכנזי סקר בראשו את מגוון הסימנים הקליניים וקבע כי יש חשד סביר כי
ואמנם, תוך זמן קצר, האבחון אומת. רמת העופרת בדם ובשתן היו חריגות. ד"ר אשכנזי הורה להתחיל בטיפול אגרסיבי בקלציום EDTA בהזרקה תוך ורידית. הוא ידע שתרופה זו תיקשר למצבורי העופרת ובכך תאפשר לסלק את הרעל דרך השתן. אך הוא ידע גם, שעבודתו לא תסתיים עד שלא ימצא את מקור הרעל.
למחרת בבוקר, ד"ר אשכנזי קיים התייעצות ליד מיטתו של בן דוד עם ד"ר איריס גורלסקי, מומחית בטוקסיקולוגיה ועם רעייתו של החולה, מיכל. מטרת ההתייעצות הייתה לאסוף כמה שיותר מידע על מנת לאתר את מקור המתכת הרעילה.
בהתייעצות התברר, כי רפי הוא האדם היחיד בבית שחש ברע. רפי הוא חשמלאי עצמאי ומדי פעם עושה עבודות הלחמה. הוא עובד לבד או עם פועל. יש בביתם מחסן המשמש בית מלאכה, שם הוא מבצע עבודות שונות. בדרך כלל הוא עובד בשטח.
ד"ר גורלסקי הסבירה, כי עופרת יכולה להגיע מצבעים ישנים, מדלקים מסוימים, מחומרי הלחמה מהדור הישן, מצנרת, קרמיקה, כלי חרס ועוד. הרעלת עופרת נפוצה יותר בקרב תינוקות וילדים, מכיוון שהם נוהגים להכניס לפה כל מיני שטויות. כשאדם מבוגר סובל מהרעלת עופרת, בדרך כלל מדובר באנשי מקצוע הנחשפים במקום העבודה או מהרעלת מזון.
השלב הבא היה לנסוע לביתם של מיכל ורפי בירושלים לנסות ולאתר את המקור. המשלחת כללה את מיכל, ד"ר איריס ומתמחה צעיר בשם ד"ר איגור ברנר.
כשהגיעו לבית, איריס נתנה למיכל קופסאות דגימה וביקשה ממנה לקחת דוגמאות ממזונות אותם רפי נוהג לאכול מהמקרר ומהמזווה. במקביל, איגור הלך לחצר הבית לחקור את בית המלאכה הקטן של רפי והטוקסיקולוגית החלה לחטט בארונות המטבח.
המחסן היה קר וחשוך ואיגור הידק עוד קצת את המעיל לגופו כשהוא מתבונן בסביבה הפרטית של האיש החולה. שולחן עבודה עליו מיני קופסאות, חוטים וציוד הלחמה. קיר עם כלי עבודה מסודרים. פינת ישיבה עם שני שרפרפים ולוח שחמט, ארגז עם בקבוקי יין... "אתה מחפש משהו?" איגור קפץ והסתובב במהירות לכיוון הקול שהבהיל אותו. "לא התכוונתי להפחיד אותך. אני ענת, הבת של רפי". שני הצעירים התבוננו זה בזה במבוכה וכשאיגור התעשת הושיט את ידו ושיקר: "לא הבהלת אותי. אני איגור, נעים מאד. אבא בא לכאן הרבה?". ענת סיפרה לרופא הנאה שאביה היה מבלה המון בחדר הקטן, במיוחד עם ידידו הוותיק מנדל. הם נהגו ללגום יין ולשחק שח. היא סיפרה שבשבועות האחרונים מנדל חלה ואבא פקד את המחסן לעתים רחוקות יותר. "חלה?" שאל ד"ר ברנר.. "מה קרה לו?". ענת אמרה שהיא לא בטוחה. "נסי לברר... זה יכול להיות חשוב".
ענת מייד התקשרה לאביה מהטלפון הנייד, ולאחר שיחה קצרה סיפרה לאיגור שמנדל סובל מחוסר תיאבון, הוא מבולבל ואין לו כוח לצאת מהבית בקור הזה. "הוא יותר מבוגר מאבא, אתה מבין?". איגור שתק וחשב. אולי גם מנדל סובל מהרעלת עופרת, חשב לעצמו.
הוא ניגש אל פינת הישיבה הקטנה וענת התקרבה. איגור הרים את חיילי השחמט המרשימים. הוא ניסה להבין מאיזה חומר הם עשויים. כאילו שהיא קראה את מחשבותיו, ענת אמרה בשקט: "אלה חיילי פיוטר. חזרתי לפני כמה חודשים מטיול בסין והבאתי לאבא את הסט הזה. לאמא הבאתי קומקום תה מדהים מקרמיקה. הם מאד אוהבים את המתנות. מאז ראש השנה אבא ומנדל שיחקו שעות בשח החדש ואמא הכינה להם תה רק מהקומקום החדש."
"אני חושב שאני יודע מה קרה..." אמר איגור בהתלהבות. "בואי נחזור לבית". הוא לקח פיון אחד מחיילי השחמט ומיהר לבית כשענת המופתעת בעקבותיו.
הוא סיפר לד"ר גורלסקי על הממצאים שלו ועל החשד שלו שגם מנדל עלול להיות חולה בהרעלת עופרת. החשודים העיקריים היו שתי המתנות שההורים קיבלו מבתם. ד"ר ברנר חש במועקה של ענת והרגיע אותה. "אל תרגישי אשמה. רוב האנשים לא מודעים לכך שקרמיקה עלולה להכיל כמויות מסוכנות של עופרת, ובטח שאף אחד לא יודע שפיוטר מכיל עופרת."
הרופאים לקחו את דוגמאות המזון, את הקומקום ואת חייל השח ומיהרו למעבדה לכימיה של מכון התקנים לאישור האבחון. במקביל, הודיעו למשפחה של מנדל להגיע אתו בדחיפות לביה"ח.
כעבור מספר ימים, הצוות נדהם לגלות שלמעט מספר חריגות לא משמעותיות, תכולת העופרת בחפצים שנדגמו לא יכולה להצדיק את האירוע. מה שהוסיף לתדהמה הייתה העובדה שאושרה האבחנה של מנדל והוא אושפז לצד ידידו הוותיק. התעלומה נשארה בעינה.
"מה עוד משותף לשני החברים פרט לשח ולתה שנהגו לשתות יחד?" ד"ר גורלסקי שאלה את המתמחה שלה, איגור. "חייבים לגלות את המקור להרעלה. תחזור לבית בן דוד ואל תשוב בלי תשובה!"
לפקודתה של הרופאה הבכירה, איגור יצר קשר עם ענת וקבע להיפגש אתה בבית אביה באותו יום. שוב מצאו עצמם הבת המודאגת והרופא הצעיר במחסן הקר והאפל, כשסימן שאלה גדול מרחף מעליהם. פתאום המבטים של שניהם נחתו על ארגז היין שהיה מונח ליד השולחן הקטן. מחציתו בקבוקים ריקים ומחיצתו מלאים. הם הסתכלו זה על זה. "אתה חושב על מה שאני חושבת?" שאלה ענת. איגור הרים בקבוק פקוק ושאל אותה: "מאיפה היין? למה אין תוית?". ענת ענתה לו בחצי חיוך ונצנוץ בעיניים: "זה מהיקב הביתי של מנדל. הוא התחיל לפני שנתיים לעשות יין. הוא הביא לנו ארגז מהבציר הראשון לכבוד ראש השנה. טעמתי וזה איום ונורא. רק מנדל ואבא מסוגלים לשתות את הזוועה הזאת... ואוהו, כמה שהם שותים." איגור נזכר שהוא קרא על מקרה של הרעלת עופרת מיין שהוכן ביקב ביתי באוסטרליה ב- 1999. בעל היקב נהג לאחסן את הענבים לפני הסחיטה באמבט אמייל פגום ממנו דלפה עופרת לתוך הענבים.
"נוסעים ליקב של מנדל!" צעק איגור כשהוא בדרך החוצה עם בקבוק יין ביד.
"היקב" של מנדל היה חדרון מתחת למדרגות בחצר ביתו במושב ליד ירושלים. היו שם כמה ארגזים עם בקבוקים ריקים וכל מיני מיכלים וצינורות. בלט במיוחד אוסף הדמיז'ונים בהם מנדל יישן את היין אחרי התסיסה. ביקבים קטנים כאלה בדרך כלל מדובר בכלי זכוכית, אולם אלה היו עשויים חרס. הזוג העמיס את אחד המיכלים על הרכב ונסע ישירות לרמת אביב למסור את הפריטים למעבדה במכון התקנים.
התוצאות הראו כי היין מכיל כמויות גבוהות מאד של עופרת שמקורה בכלי החרס. התעלומה נפתרה!
החודשים עברו, רפי ומנדל שוחררו וחזרו לשחק שח עם חיילי הפיוטר היפים (פחות פיון אחד). מנדל סגר את היקב וחושב לפתוח בית בד, אמא מיכל מכינה להם תה בקומקום רגיל ומציגה את הקומוקום הסיני לראווה, ד"ר אשכנזי וד"ר גורלסקי מתכננים לפרסם מאמר על המקרה וענת עוברת לגור עם ד"ר איגור... עד החתונה.
שתהיה שנה מתוקה ובטיחותית
הערות המחבר:
הסיפור מבוסס על מספר מקרים של הרעלות עופרת. כל הדמויות פרי דמיונו של המחבר למעט פרופ' חיים הרשקו שבאמת הוביל פענוח של ארוע הרעלת עופרת בקרב כפריים פליסטינאים ב- 1982. הסיפור המלא התפרסם בכתב העת רפואה. לכתבה בנדון לחץ כאן. עדיין קיים סיכון מקמח שנטחן בטחנות קטנות במגזר הכפרי בארץ ובמקומות אחרים בעולם.
אירוע הרעלת העופרת ביקב הביתי באוסטרליה הוא ארוע אמיתי. לעיון לחץ כאן.
הרעלת עופרת נעשית פחות ופחות שכיחה בעולם המפותח בגלל שיפור בחקיקה, תקינה ומודעות. עדיין מדובר בבעייה קשה בעולם השלישי. רק לפני מספר חודשים מאות ילדים נפטרו מהרעלת עופרת בניגריה בעקבות עבודות כרייה.
