על עשר המכות ובריאות הציבור

יהודי פעם נשאל על ידי ידיד: "מה זה כל החגים האלה שאתם חוגגים כל הזמן?!" היהודי ענה: "זה פשוט מאד: גוי רשע ניסה להרוג אותנו, הייתה מלחמה, ניצחנו... בואו נאכל!"

חג הפסח מביא איתו את אותו מוטיב. היינו עבדים לפרעה במצרים, נמאס לנו, הוא לא הסכים לוותר עלינו, האלהים שלנו היכה בו, פעם אחר פעם, עד שהוא הבין שלא כדאי לו להתעסק איתנו והסכים שנעזוב.

בואו נאכל.

מאמר זה מציג הסבר חלופי, מדעי לסיפור מכות מצרים. אני, אישית, מעדיף את גירסת המקור, אך התאוריות המדעיות לסיפורי המקרא תמיד מרתקות בעיניי:

אחד המקורות המעניינים ביותר לתיאוריה המדעית ניתן לקרוא בספר "ניתוח אפדמיולוגי של מכות מצרים", שנכתב ע"י הרופא האפידמיולוג Marr ותלמידו Malloy ב- 1996.

אז כשתשבו להגיד את סיפור יציאת מצרים בערב פסח, עם הילדים, הדודות והדודים, וכשתגיעו לחלק בו טובלים את הזרת בכוס היין וצועקים לשמחת הילדים "דם, צפרדע, כינים...", תוכלו לספר גם את הסיפור האלטרנטיבי:

מכת הדם:

ויעשו כן ... לעיני פרעה ולעיני עבדיו, ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם. והדגה אשר ביאור מתה, ויבאש היאור, ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור...

הצמד Marr ו- Malloy סבורים שהמים לא באמת הפכו לדם, אלא שהתקבל הרושם שזה מה שקרה בגלל התרבות של ייצורים חד תאיים מימיים המכונים דינופלגליטים. כשהם מתרבים מאד הם צובעים את המים באדום, תופעה המכונה "הגאות האדומה". הדינופלגלטים מייצרים רעלן שיכול להרוג בעלי חיים ימיים, מה שמסביר מדוע הדגה שביאור מתה. הסברה היא, שהדגים המתים הסריחו (ויבאש היאור) ומי הנילוס לא היו ראויים לשתיה.

מדי כמה שנים אנחנו שומעים על מקרים של הרעלת מזון מאכילת צדפות (shellfish poisoning). בחלק גדול מהמקרים מדובר ברעלנים שמגיעים אל הצדף מייצורים כגון דינופלגלטים. קיימים דיווחים על התפרצויות המוניות ואפילו מקרי מוות בבני אדם. הסכנה העיקרית היא שהרעלנים אינם נהרסים בבישול ולכן השלטונות בארה"ב ואירופה עוקבים בדאגה אחר פעילות הייצורים הזעירים והמסוכנים האלה. מומלץ לעיין במאמר של ד"ר פיטר מוריס ושות', שהתפרסם ב- 1988 בעקבות התפרצות המונית בצפון קרוליינה.

מכת צפרדע

 ...ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים...

אם נקבל את התיאוריה העומדת מאחורי המכה הראשונה, מוות המוני של דגים בנילוס יכול היה לגרום לשתי תופעות: עלייה בכמות הראשנים (שבדרך כלל נאכלים ע"י דגים) ובריחה של הצפרדעים מהנהר המסריח. כך נקבל מכה של צפרדעים!

מכת כינים

 ...ותהי הכינים באדם ובבהמה. כל עפר הארץ היה כינים בכל ארץ מצרים...

תאור הכינים בתורה מעורר חשד שמדובר בחרק מעצבן אחר ולא בכינת הראש אותה למדנו לאהוב כל כך בימינו. צמד החוקרים ביקשו בעניין זה את עזרתו של ריצ'ארד בראון, האוצר של המוזיאון האנטמולוגי במיסיסיפי ומומחה בינלאומי לחרקים. לטענת בראון, יש מעל מאה מיני חרקים שבימים ההם היו יכולים לזכות בכינוי "כינים". הסיבה העיקרית לכך שחושבים שלא מדובר בכינה נחמה היא שכינת הראש באדם לא עוברת לבע"ח, בניגוד לכתוב וכי כל מחזור החיים של הכינה מתרחש על הקורבן והן לא נמצאות ב- "עפר הארץ" ממנו הן נוצרו ע"פ המקורות.

את מכת הכינים (או מה שזה לא יהיה) מייחסים לעובדה שהצפרדעים מתו פתאום (כי הן יצאו מהיאור המורעל לפני שכיסו את ארץ מצרים) ואותו חרק מצא את עצמו ללא אויב טבעי. המועמד העיקרי למכת הכינים הוא סוג של יבחוש. לדעת החוקרים מדובר ביבחוש מזן culicoides. סברה זו קושרת את היבחוש להופעת המכה החמישית, דבר.

מכת ערוב

 ...ויבוא ערוב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל ארץ מצרים. ותישחת הארץ מפני הערוב...

אף אחד לא יודע בדיוק מה זה ערוב. הפרשנים ופרשני הפרשנים מפרשים פרושים שונים ומשונים הכוללים: ערבוביה של חיות טרף, עופות טורפים, להקות זאבים, עורבים, ערבוביה של זבובים, יבחושים, יתושים, ברחשים, פרעושים ומה לא. אני ממליץ על המאמר המלומד והמתומצת של אלקנה ביליק בנדון.

Marr ו- Malloy מהמרים על זבוב האורווה, Stomoxys calcitrans. הזבוב ידוע בעקיצות המעצבנות שלו, בהתרבותו המהירה וביכולתו להעביר את מחלת הגלנדרס, מחלה מדבקת ומסוכנת בעיקר בבעלי חיים. זה קושר את הערוב למכה השישית, שחין.

אם באמת היה מחסור זמני בצפרדעים, אין פלא שגם זבובים אלה יכלו להתרבות ללא בקרה.

מכת הדבר

... הנה יד ה' תהיה במקנך אשר בשדה, בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן - דבר כבד מאוד...

ברפואה הווטרינרית לא מכירים "דבר" הפוגע בכל סוגי בעלי החיים המוזכרים לעיל. תעלומה. על מנת לברר על איזו מחלה מדובר במכה זו, Marr ו- Malloy קיבלו היתר יוצא דופן לבקר במעבדה המסווגת והמבודדת לחקר מחלות של משרד החקלאות האמריקאי באי Plum המצוי מול חופי קונטיקט. לאחר התייעצות עם מנהל המכון, ד"ר רוג'ר בריז, הם החליטו שהבקר, הצאן והגמלים סבלו מהמחלה הנגיפית "כחול הלשון" והסוסים והחמורים סבלו מהמחלה הנגיפית "קדחת הסוסים האפריקאית". שתי המחלות מועברות ע"י יבחושים מסוג קוליקואידס, שתוארו במכה שלישית, מכת ה"כינים".

מכת השחין

 ...ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה...

גם לגבי מחלת השחין, יש חילוקי דעות. החוקרים חושדים שמדובר במחלת ה- glanders, מחלה מדבקת אשר פוגעת גם בבעלי חיים וגם בבני אדם ואשר מועברת ע"י זבוב האורווה החשוד כערוב מלפני שתי מכות.

המחלה נגרמת ע"י החיידק Burkholderia mallei. חיידק זה מעורר עניין רב בקרב העוסקים בלוחמה ביולוגית. צבא גרמניה עשה בו שימוש במלחמת העולם הראשונה וצבא יפן ניסה להשתמש בו במלחמת העולם השנייה.

סימניה של המחלה כוללים שלפוחיות מוגלתיות, כפי שמתואר בתורה.

מכת ברד, ארבה וחושך

...וה' נתן קולות וברד ותהלך אש ארצה וימטר ה' ברד... ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד... ויך הברד את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה... ואת כל עץ השדה שיבר...

 ...ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים, כבד מאוד. לפניו לא היה כן ארבה כמוהו, ואחריו לא יהיה כן. ויכס את עין כל הארץ, ותחשך הארץ, ויאכל את כל עשב הארץ, ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד. ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים...

...ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים. לא ראו איש את אחיו, ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים...

מכות 7-9 זוכות להסברים די הגיוניים: סופת ברד איומה (אמנם נדיר, אך היו דברים מעולם במצרים), מכת ארבה קשה, כפי שמתרחש עדיין בימינו מעת לעת וסופת חול קשה שנמשכה שלושה ימים ושנתנה תחושה של חושך (מצרים).

מכות אלה מחריפות באופן קיצוני את הרעב הכבד. הברד והארבה חיסלו את כל התבואה, רוב בעלי החיים מתו או חלו והמצב לא טוב. סביר להניח שככל שנעשה קשה יותר, ניסו לאחסן בחופזה דגנים כגון חיטה ושעורה. על דגנים המאוחסנים בתנאי לחות מתחת לשכבת אבק עלולים להתפתח עובשים. זהו הרקע למכה הקשה מכולן, מכת הבכורות.

מכת בכורות

...ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כיסאו, עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים, וכל בכור בהמה. והייתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים...

הזוג Marr ו- Malloy מציעים הסבר מרתק למכת הבכורות. הם חושדים כי מדובר בהרעלה מהעובש המסוכן Stachybotrys Chartarum. העובש מייצר רעלן אשר יכול לגרום למחלות ואף למוות כשנושמים את הנבגים וכשאוכלים מזון נגוע. המחלה ידועה בבעלי חיים האוכלים מספוא נגוע ובמיוחד בסוסים. אחד האירועים שהשפיעו על התיאוריה של החוקרים היה אירוע של תמותה מיסתורית של תינוקות בעיר קליבלנד בארה"ב ב- 1994. אז הסתבר שהתינוקות נחשפו לעובש המסוכן שהתפתח במספר מרתפים לחים אחרי שיטפון.

העובש המסוים הזה, מוזכר בספרות כאחד מגורמי המחלה המעורבים בתסמונת הבניין החולה, מכיוון שהוא יכול להתפתח בתעלות מיזוג ולגרום לנזק בריאותי מצטבר.

נניח שמכת הבכורות נגרמה מקלקול המוני של תבואה ויצירת רעלני עובש מסוכנים. למה רק הבכורות? ובכן, גם לכך יש הסבר בפי החוקרים המלומדים: בזמן רעב קשה, כשאין די מזון, סביר שהמיוחסים יאכלו קודם. והרי ידוע שהבכור הוא היורש והוא החשוב במשפחה, ולכן סביר שקודם כל ייתנו לו לאכול, ואפילו מנה כפולה! העובש נמצא בדרך כלל על השכבות העליונות של המזון. אם הקטנים היו אוכלים אחרי אחיהם הגדולים, הם היו נחשפים לפחות רעלן.

ומה לגבי הבהמות? גם הבכורות שלהם מתו. ידוע שנהוג לשמור את הבכורות להעלאת קרבן. חשוב להבין שעבור המצרים זו הייתה תקופה מאד קשה. הם ספגו מכה אחרי מכה. המים, המחלות, הברד, הרעב... אסון לאומי. סביר להניח שכוהני הדת שלהם לא רצו להרגיז עוד יותר את האלים ודאגו לשמור בהמות לצרכי קורבן. בהמות אלה היו מוחזקות בנפרד מיתר בעלי החיים וייתכן שמייד אחרי שהתפזר החושך מיהרו להביא להן מספוא, וגם הן מתו.

אין הסבר משכנע לעובדה שהמכה הזו פסחה על היהודים, למעט ההסבר שכל המכות פסחו עליהם כי ארץ גושן הייתה מספיק רחוקה ממוקד האסונות שהיה סביב הנילוס. אוסיף את ההסבר שלי, שלא ראיתי בספרות, והוא קשור למזיקי מחסן. במקרים רבים גרעינים שנפגעים מעובש נפגעים גם מחרקים הידועים כמזיקי אחסון כגון עש הקמח, חיפושית הקמח ועוד. ידוע שיהודים לא אוכלים מזון נגוע בחרקים.

סוף דבר

כרופא וטרינר העוסק בעיקר בבריאות הציבור ובבטיחות מזון, אני מוצא בפרשנויות אלה ובפרשנויות דומות ניסיון מרתק לחבר בין הידע הרפואי והאפדמיולוגי שלנו לבין סיפורי המקרא המוצגים לעתים קרובות כניסים ונפלאות. כל הכבוד לחוקרים על ההשקעה במחקר ועל החשיבה היצירתית.

לא נותר אלא לאחל לעצמנו שלא נחווה מכות, ואם כבר חייבים מכות אז שיפסחו עלינו ועל האנשים היקרים לנו.

חג שמח ובטיחותי!